על המחנה נדלק

שיתוף פעולה בין 3 חללי גלריה ו-47 אמנים הוליד את התערוכה "מן המחנה אל טעם החיים ". השקת התערוכה בחמישי 19 בנובמבר בדולינגר, עינגע ומנשר תל אביב.
 
התערוכה נאצרה כשבראשונה היא נולדה על ידי מפגשים אקראים עם חומר אמנותי תת-מוסדותי ומפגשים שהם המרחב  תת-תרבותי של האמנות הישראלית. חוברות קומיקס מצויירות בעותק יחיד של הרפתקאות היטלר בעת חיבורו "מאבקי" (Mein Kampf) המפורסם כשהוא זוכה להתעללות גרוטסקית. ההומור השחור והציני הוא רק נדבך אחד מן העץ עמוק השורשים ומרובה הענפים שהתערוכה מבקשת לעלות. הספר שלראשונה הוכתב כשהיטלר שהה במאסר (חלק שני שלו יצא בתקופה מאוחרת יותר של השלטון הנאצי) יצר את מה שהתערוכה מבקשת לתעד, לבקר ולחשוף. את השתייכותו של האדם למחנה כזה או אחר והתמודדותו שלו אל מול האחר.

יצירת מחנה פוליטי טוטאליטארי אחד שיעודו מחיקת המחנה השני יצר אוסף של דימויים המתמודדים עם הטראומה משני צידי המתרס שאיתם תנסה התערוכה להתמודד.

המחנה הטוטאליטארי מכל סוג שהוא ,הוא בעל היבטים פאנטים מליטאריסטים. מחנה צבאי, מחנה ציידים ומחנות פוליטים עד למחנות פליטים. לכולם יש ציוויון פאשיסטי המייצר שכבות ומשחקי תפקידים.

מחנה אחד יוצר אוטומטית מחנה שני. מי שלא שייך לאחד בעל כורחו שייך לשני, לאחר.

המחנה מכוח היותו מקום (לא רק מקום כשטח פיזי) יוצר משחקי אינטגרציה. ההתבודדות יוצרת תתי תרבותיות. המחנה הוא התאגדות לצורך מאבק קיומי. השרדות, יחד עם זאת המחנה גורם לעיוורון ומכסה על האחר.

מרכיב האישיות בתוך המחנה הוא המעניין. האדם עובר טרנספורמציה אקזיסטנציאליסטי כשהוא מאבד את תכליתו כאדם אינדיבידואל.  גיבוש קולקטיבי ויצירת מכונה משומנת היטב המסננת את האדם ויוצרת בן כלאיים ממושמע.

מלבד יצירת קולקטיב ממושמע אחד, נוצרים תתי קבוצות המובדלים אוטומאטית מקבוצת האם. אלו הם קבוצות שקיומם מתאפשר ונקרא בעקבות התבדלותם מהקבוצה השניה.

שינויים של מגדר וג'נדר, של צבע, לאום  ודת עד לשינוים במעמד כלכלי, יוצרים תתי קבוצות אלו ומייצרים שפה תרבותית אחרת. שפת סימנים המלאה בסמלים ומסמנים המעניקה לקבוצה תוקף קיומי. באנלוגיה להיסטוריה אתנוגאוגראפית, תרבות המייצרת לעצמה כסף ומטבעות משמע מצהירה על קיומה כיישות נבדלת משכנתה.

בתוך המחנה ישנו המנהיג המכתיב ופוקד על אנשיו למלא אחריו וכל זאת בעיניים עצומות על ידי כוח שכנוע וכריזמה. לחיצה על נקודות רגישות, מילוי ציפיות ויצירת משמעות אשלייתית אצל המבצע וקיום האלטר אגו של המפקד. המחנה מעניק משמעות לקיום האנושי וכביכול מימוש עצמי על ידי מילוי פקודות ובנייה של יעדים משותפים קולקטיבים. בנייה וייצור של גיבורים שתפקידם הוא מילוי פקודה גם במחיר של מלחמת התשה פיזית ונפשית. השפה החזותית שנוצרת בעקבות השהייה במחנה ותחת הריבון מופיעה בתערוכה באמצעות סמלים ומסמנים של אתוסים קולקטיבים לאומניים.

Camp מוליד איתו את תרבות המחנאות, ההתאגדות בקבוצה לשם מטרה כגון חינוך,- צייד, משחק וכדומה. גם כאן נוצרת שפה תרבותית חדשה של משחקי רודף-נרדף.

השייכות יוצרת משחק של הישרדות / מצויינות. הרצון לשרוד גורם לנו לעשות מעשים ולהיקשר לקבוצות, להיות שייכים למחנה וזאת על מנת לא להיות מנודים ומאידך להיות שייכים לקבוצה תומכת אחרת. הרצון להישרד גורם לנו לעשות מעשים שאותם לא היינו עושים אלמלא הלחץ הקבוצתי מתוך המחנה או על ידי המפקד.

התערוכה בודקת גם את מרכיבי השייכות של קבוצות ואת יחסי הכוחות בין יחיד לחברה. מילוי אחר הוראות ציווי ובדיקת הרבדים הטראומטים בחברות בהם השייכות לקבוצה חזקה היא מכורח המציאות. מצד שני מופיעים בה עבודות ש"המחנה" הוא כסוג של שייכות לקבוצה העוסקת בפנאי פילנטרופי ועיסוק בספורט.

משחק צלילים עם המילה יצר תגובת שרשרת שחשפה רבדים שונים בתערוכה שכולם קשורים להתבדלות אדם כזה או אחר מחברו ויצירה של תרבות ויזואלית על ידי שייכות לקבוצה חדשה.

Camp מופיע אצל סוזאן סונטאג באופן שבו ה Camp הוא סטייל ואורך חיים. הוא האנטיתזה לטרגדיה והוא מלווה באירוניות והומור המאופיינים באקסטרה אוונגארדיות. קבוצות שונות במופען, אורך חייהם  המוגזם, קמפי ואשליתי. אותם קבוצות המתאפיינות באורך החיים האקסצנטרי שייכות לעיתים קרובות למחנות התת-תרבות כגון: הומוסקסואלים, טראנסוויסטים, פאנק, זונות ו-יהודים.

ה Camp הוא טעם של איכות שמבטא בדר"כ אורך חיים ליבראלי , אחד שמסתגל לסביבה אבל גם מכונס בתוך עצמו. במחנה שלו. ע"פ סונטאג יהודים והומוסקסואלים הן החברות הייצרניות וצרכניות (תרבות) פורצות הדרך של העידן המודרני האורבני. הן מאופיינות במוראליות ובאסתיקה בהתאמה.

ה Camp הוא פרופאגנדה לאחר. היהודים קיוו לאינטגרציה בחברה המודרנית על ידי מוראליות וההומוסקסואלים על ידי האסתטיקה. אותה פרופאגנדה יצרה אסטתיקה מוחשית ואבסטרקטית כתוצאה מהקבוצתיות, שוב סימני לבוש וקודים חברתיים שמושכים את עצמם עד לגבולות ה"דנדי" והנהנתנות.

אותה נהנתנות יוצרת תרבות של "טעם רע" ומוגזם. חיקוי של תרבויות עבר ואסתטיקה קאמפית , מקאברית , תיאטרלית שלא על פי סטאניסלבסקי. התערוכה תבחן פרשנות זו גם על ידי טקסטים שונים מנסים לסתור את פרשנותה של סונטאג.

התערוכה היא פירוק של המילה CAPM במהלך של, "איחוד" ל"פירוק". סמלים ודימויים סטטים, ישירים, בעלי קומפוזיציה של סדר וארגון המאכלסים תחתם זכרונות קולקטיבים של ארגונים וקבוצות, (זרי זכרון , מחנות , התנחלות , סימלי צבא)

עד לפירוק ואסתטיקה נובורישית וקאמפית.

לכלוך , קיטשיות , חוסר תשומת לב לפרטים (בניגוד לקבוצה הראשונה) ותנועות מגושמות בניגוד לשמרנות והקפדה באסתטיקה הראשונה.

כל זאת בניסיון להבין את המילה והפרשנויות הרבות שלה והתרבויות השונות שהיא מצייגת. 

משתתפים :

רותי אגסי / דב אור נר /  לי אורפז / ראפת אטאב / שי איגנץ / אלין אלג'ם / זאב אנגלמאיר / חנה אשורי / ג'יימס בידגוד / בן בן רון / נעה בן שלום / מור ברנשטיין / יאיר ברק / מרים גמבורד / רפי דייגי / מריקה הוק היינץ /מיכאל וולמן / מינג וונג / הינדה וייס / רקפת וינר עמר / אורן זינגר / ד.ז./ גליה יהב / אייל יהודה /  נגה יודקוביץ עציון / שי כהן / צבי לופו /  דויד ליסקה /אוהד מטלון / אלמה מכנס-קז / רמי מיימון / ישי מישורי / רווית משלי / שחר מרכוס / אנני ספרינקל / איילון ערמון / אריאלה פלוטקין / רונה פרי ומור ארקדיר / מאור צבר / קאטרציאנה קוציארה /  שי ק'וציארו / אדם קלדרון / אריאל רייכמן /  גיא שהם / דפנה שלום / תמיר שר.

אוצר: ליאב מזרחי.

אתר התערוכה: www.mycampexhibition.com